המצבה של מדמואזל סוליקא
סוֹל "סוליקא" חַג'וּאֵל (1817 – 1834)
יהודיה מרוקאית ששהוצאה להורג בעריפת ראש בגיל 17, לאחר שהואשמה בהיותה מֻרְתַדּה (מי שעזבה את דת האסלאם) וזאת ככל הנראה מבלי שהתאסלמה.
"נולדתי כיהודייה ואמות כיהודייה". כך אמרה.
טנג'יר שבמרוקו עיר הולדתה שנת לידתה -1817 בת לחיים ושמחה חגואל. אחיה הבכור יששכר.
אביה היה סוחר ועמד בראש קבוצת תלמידים חכמים שנפגשו לדברי תורה בביתו, ובכך סייע לבתו לגבש זהותה היהודית. אמה עקרת בית ושכנתה של מוסלמית אדוקה בשם טאהרה דה מסודי, שטענה במרמה כי הצליחה לשכנע את חגואל להמיר את דתה לאסלאם.
ישראל יוסף בנימין, תייר יהודי שביקר במרוקו באמצע המאה ה-19, מעיד שחגואל ניחנה ביופי עוצר נשימה ושכניה המוסלמים סיכמו ביניהם שחטא הוא להותיר יופי כזה לבני דת אחרת, דת היהודית. על כך שטענו כי אינה יהודיה מלידה חגואל הובאה למשפט ונצטוותה לכרוע ברך בפני המושל. במשפט ניתנה עדות בודדת וככל הנראה שקרית שחגואל המירה דתה לאסלאם.
מכאן החלו מסע לחצים וניסיון להניעה להתאסלם, לטענתם לחזור לדתה המקורית. הובטחו לה הגנה מפני הוריה ומתנות רבות הכוללות זהב ומשי ואף חתונה עם גבר מבוקש. כשהסתבר שמסרבת לכל ניסיונות השכנוע ופיתוי החלו ללחוץ ולאיים עליה בעונשים כבדים הכוללים שיסוי חיות פרא, כבילה בשלשלאות וענויים. סוליקא סירבה.
באחד הימים ראה אותה מוסלמי, מבני השכנים והחליט את תהיי אישתי. חוקי המוסלמים אוסרים על נישואין לבני דת אחרת. אביו של הצעיר הגיע לביתה והודיע למשפחת שעל סוליקה להתאסלם ולהתחתן עם בנו. ואם תסרב גורלה וגורל משפחתה לאבדון. המשפחה נבהלה הואיל וידעה כי לא מדובר באיומים בעלמא. סוליקה הוחבאה בבית קרובים וכאשר הגיע צו המאסר כנגדה, ומשפחתה אמרה לחיילים שבאו לעוצרה כי אינם יודעים היכן סוליקה, על מנת ללחוץ על משפחתה לגלות מקום המסתור נלקחה אמה של סוליקה כערובה. המידע הגיע לאוזניה של סוליקה ובת ה-17, שידעה כמה קשים הם תנאי המאסר של יהודים,החליטה להסגיר את עצמה לשלטונות. סוליקה הובאה למשפט. טענת התובע היתה שסוליקה התאסלמה והתחרטה, שנחשב חמור בעיני המוסלמים. סוליקה טענה בתוקף "יהודיה הייתי – ויהודיה אשאר לעולם". השופטים הציעו לה להתאסלם, ואיימו עליה שבאם תרב תוצא להורג. סרבה והצהירה "מוות ועינויים לא ירתיעו אותי", מוכנה למות על קידוש השם ולא להפנות עורף לאמונת אבותי".
סוליקא הוחזרה למעצר ובהמשך הועברה לעיר פס, מקום מושבו של המלך ומקום הוצאתם להורג של הנידונים למוות לאחר שהמלך חותם על גזר דינם. בפס, ראה אותה אחד מבניו של המלך. גם הוא הציע לה להתאסלם ולהינשא לו, והבטיח לה עושר גדול וכבוד מלכים. סרבה. כאן נכנס לתמונה רבה של העיר פס שהגיע אליה בכלאה וניסה לשכנעה להתאסלם תוך שמציין בפניה שהתאסלמות אינה כפירה ביהדות, אלא רק הנצרות ואם זה להציל את חייה עדיף שתתאסלם ואף דחק בה ש נרמז לרב ע'י המלך שאם תעמוד בסירובה יבולע לכל יהודי מרוקו. תשובתה לרב - "המותר ליהודי לרמוס מצוות התורה, לבגוד בעמו ובאלוקיו, כדי להביא תועלת למישהו? "הרב ענה לה "אסתר נשאה לאחשוורוש – ועל ידי כך הגיעה ישועה לעם ישראל". ועדיין סרבה לרב "אסתר לא נדרשה לבגוד בה' אלוקי ישראל", שהרי נאמר "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה". איש לא ידע שהיא יהודיה. "ואילו אני נדרשת לבגוד בעמי ובאלוקי. "מוכנה אני למות על קידוש ה', להישאר יהודייה!". דבריה רגשו את הרב עד דמעות, בירכה בחום, ולא ניסה לשכנעה יותר.
דינה של סוליקא נגזר. רגע לפני עוד ניסה בן המלך לשכנעה שוב אך זו נותרה בסירובה. סוליקא נשלחה לתא חסר חלונות ואור, כרוכה כוה בשלשלאות. הוריה בקשו עזרתו של סגן הקונסול הספרדי, דון חוסה ריקו. שנרתם לעזרתם אך כל מאמציו הרבים היו לשווא.
הפאשה הותיר לסולטאן את גורלה. התשלום על הוצאתה להורג הוטל על אביה, שאוים ב-500 מלקות ברגל אם לא יציית. בסופו של דבר שולמו ההוצאות על ידי דון חוסה ריקו, כיוון שאביה של חגואל לא היה יכול היה לגייס הסכום.
בהמשך שוב ניסו הסולטאן והנוגש הראשי שלו לשכנעה להתאסלם וזאת בסיוע יהודים המקומיים. גם בנו של הסולטאן, שנדהם מיופיה ניסה לשכנעה וסרבה.
לפני שנערף ראשה, נגררה ע"י רוכבי סוסים מרחק רב על האדמה. אלא שלא זו בלבד שהעינויים לא שינו את דעתה, אלא שלפני שנגררה בקשה להוציא מכיסה את סיכות התפירה שלה. באמצעותן, במסירות נפש, הדקה את בגדיה לבשרה – כדי שלא יזוזו בעודה נגררת על הרצפה, כדי שגופה יישאר מכוסה, וצניעותה תישמר.
קהילה היהודית פאס שנדהמה לנוכח סיפור חייה ומותה של סוליקא חגואל ערכה מגבית לתשלום הוצאות החזרת שרידי גופתה וקבורתה.
לאחר מותה נודעה חגואל כ"סול הצדיקה" וכ"ללה סוליקא" (הגבירה הקדושה) בקרב הערבים.
קברה הפך לאתר עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים כאחד.
על גבי מצבתה של חגואל יש אפיגרפיה בעברית ובצרפתית. הכתובת הצרפתית היא "כאן נחה מדמואזל סוליקא חגואל נולדה בטנג'יר ב-1817 סירבה להיכנס לאמונה האסלאמית. הערבים רצחו אותה ב-1834 בפאס קרועה ממשפחתה. העולם כולו מתאבל על מותה".
קורבנה שימש השראה לציירים וסופרים. אחד מהתעודים הידועים של פרשת מותה, El Martirio de la Jóven Hachuel, ó, La Heroina Hebrea (המרטיריות של חגואל הצעירה, או, הגיבורה העברית), נכתב על ידי אאוחניו מריה רומרו ופורסם לראשונה ב-1837, ובשנה שלאחר מכן יצאה לאור מהדורה נוספת.
סיפורה של חגואל נושא לקינות יהודיות, אחת מהן מאת רבי ידידיה מונסונייגו, מרבני פס בתקופה זו.
ציור משנת 1860 של הצייר אלפרד דאודנק, שיר אפי אחד, אופרה בת שלוש מערכות וכן אחד משיריה של הזמרת הצרפתיה פרנסואז אטלן.
כמו כן, חובר לזכרה שיר בספרדית של הזמרת הישראלית מור קרבסי,
ב - 2017 עלה מחזמר שנכתב בהשראת סיפורה בשם "סוליקא" מאת מאור סבג ותאיר סיבוני בהפקת תיאטרון באר שבע שזכה להצלחה רבה.
עיריית בית שמש הנציחה את שמה ברחוב בעיר.
גיבורה
עשויים לעניין אותך עוד:
אלבומי תמונות נוספים של מצבות מכל הסוגים
מדריך מצבות הישראלי המוביל בארץ
מצבות מצדה אבן יקרה
בניית מצבות איכותיות במחירים הוגנים
שירותים נוספים
שיפוץ מצבה | תיקון אותיות מצבה | ניקיון מצבה | בתי נר נשמה למצבות
| מצבות אבן יקרה | קטלוג מצבות | קטלוגים לפי סוג | חומרים למצבות | שיפוץ מצבה | חידוש אותיות | בתי נר למצבות | ניקוי מצבות | מחירי מצבות, אביזרים למצבות ושירותי מצבה הנוספים | ייעוץ חינם |
| גילוי נאות - אנו מבין צוות היועצים באינדקס מצבות הישראלי |
| גילוי נאות - השותפים שלנו קבלני מצבות עימם אנו משתפים פעולה |
